כרטיס ביקור? תיקחו במקום לתת! / מאת: אלי שביט
תדמיינו פגישה רגילה של שני אנשי עסקים (או "דגים" קטנים יותר – עובדי חברה).
מה לדעתכם חשוב יותר:
לדחוף לאדם השני את כרטיס הביקור שלכם תוך אמירת המשפט "תיקח, תתקשר/תפנה אלי אחר כך", או לבקש מהאדם השני את כרטיס הביקור שלו?
אם מטרתכם העיקרית היא לא חלוקה של כרטיסי ביקור אלא יצירת קשרים עסקיים חדשים – אז עדיף לקחת כרטיסי ביקור ולא לחלק את שלכם. את שלכם תתנו כשיבקשו מכם.
אתם שואלים "למה"?
העניין הוא שרוב כרטיסי הביקור שנמסרו "בכוח" מוצאים את סופם בפח זבל. או בקופסת "ליתר ביטחון" יחד עם כרטיסי ביקור אחרים.
אבל גם זה לא העיקר. הדבר המשמעותי ביותר במצב כזה הוא שבכך שאתם מוסרים לאדם השני את כרטיס הביקור שלכם ומציעים לו להשתמש בו ליצירת הקשר איתכם – אתם מוסרים לידיו את השליטה על שיתוף הפעולה ביניכם.
האם אנשים רבים יעסקו במשהו שכמעט ולא מעניין אותם?
אם ראשית כל אתם תבקשו מהאדם השני את כרטיס הביקור שלו – יכול לקרות אחד משני המצבים:
או שתביכו אותו והוא יצטרך למצוא תירוצים ולהגיד שהוא בדיוק חילק את כל כרטיסי הביקור שלו ולא הספיק להזמין חדשים, ויכול להיות גם מצב נוראי: אין לו כרטיסי ביקור בכלל.
או שתפגינו מידה מסוימת של התעניינות בו ובעיסוקיו (אחרת מה יש לכם לעשות עם כרטיס הביקור שלו). ההתעניינות שלכם בעיסוקיו של האדם השני משפרת את יחסו אליכם.
וגם זה לא הדבר הכי חשוב. הדבר הכי חשוב הוא שלאחר שאתם מקבלים את פרטי ההתקשרות עם האדם השני אתם זוכים להזדמנות להחליט בעצמכם מתי ובאיזה אופן אתם רוצים ליצור איתו קשר בפעם הבאה, למען תועלת משותפת.
ואז אתם לא צריכים לחשוב: האם הוא יתקשר או לא, האם הוא יכתוב לכם או שהוא בכלל שכח אתכם. תוכלו להתקשר אליו בעצמכם. דבר זה יכול להיות מועיל במיוחד במידה והקשר העסקי שלכם ימשיך להתפתח.
רעיון זה סותר לחלוטין את הכללים שמפורטים ב"כללי ההתנהגות העסקית הבינלאומיים" שדורשים במהלך פגישה להחליף כרטיסי ביקור שעוצבו בסגנון מיוחד, למסור אותם כאשר היד שרויה במצב מסוים, במקביל להבליט את העכוז באופן מסוים, לשים את הרגליים בצורה הנכונה ולהפגין חיוך שתוכנן בקפדנות.
מהי הדרך הנכונה יותר – תחליטו בעצמכם.
אלי שביט - מנהל ומייסד פרוייקט הוםביז